25.2.17

25.2.17

1.    היום התבהרה לי העובדה שהמרדף אחר האושר הוא עניין מעשי מאוד, וממש לא פילוסופי. פילוסופיה אולי יכולה לעזור בהשגת האושר, אבל היא לא יוצרת אותו, עד כדי אנשים שחיים על פילוסופיה.

2.    חשבתי לעצמי: אולי המוסר האלטרואיסטי הוא כלי חברתי אגואיסטי? כלומר האלטרואיזם הוא סוג של הסכם חברתי שמטרתו לשרת את הפרט המחזיק במוסר בכל מני דרכים. זאת כמובן בניגוד לרעיון, שהמוסר קיים בשביל האחר. אם מניחים שזה נכון, אפשר להראות שיש דרגות שונות של מוסר, שתואמות באופן מעניין ומשמעותי את הערכים האינטואיטיביים שמחזיקה בהם כלל האוכלוסייה.
בתור התחלה, ברור שאדם ינהג בצורה אלטרואיסטית כלפי משפחתו. בזה שהוא נוהג כך, הוא מדגים איך צריך להתנהג במשפחה. חשוב לציין, שהוא לא מצפה לתמורה מוגדרת, אלא בעיקר שמח בכך שהוא לא צריך לפחד ממצב שהוא יזדקק לעזרה, ולא יעזרו לו. הערך של לעזור ללא תנאים למי שבמשפחתך, כשהוא חל על כל המשפחה, משרת מטרה חשובה של הרגשת שייכות ואהבה.
כשמתרחקים מהמשפחה, הכללים נהיים יותר חלשים, אך אופיים נשאר דומה מאוד. אני נוהג כלפי חבר אישי טוב, כלפי חבר לקהילה, כלפי זר ברחוב בצורה אלטרואיסטית, כי מנחם אותי להאמין שיעזרו לי במצב דומה. בניסוח קאנטיאני פחות או יותר, אני פועל על פי הכללים שאני רוצה שכולם יפעלו על פיהם.

אפשר כך גם להסביר את תנועת הזכויות שאנשים יחסית אוהבים. אם אני מכיר בזכות הטבעית לחירות, אני מבטיח לעצמי שאהיה חופשי. כנ"ל לגבי הזכויות האחרות. לא משנה כמה אני נקלע למצב חסר מזל, אנשים ישאפו לכבד את הזכויות שלי, ולכן עלי לכבד את זכותם של אחרים.
אך העסק מסתבך כשיוצאים מגבולות המדינה, או שיורדים בסולם הכלכלי, או אפילו כשיורדים לרמת החיות. למה שאפעל על פי כלל שמנחה אותי לקנות לילדים אפריקאים רשתות נגד מלריה? מצבי טוב מספיק כדי שלא אצטרך אי פעם תרומה ממישהו שחי בארץ אחרת. אם אני עשיר יחסית, למה שאני אתרך לעזור לעניים? אני לא עני, ולכן קיום של כלל עזרה לעניים לא יעזור לי. וגרסה חריפה יותר – למה שאנהג בכבוד כלפי הפרה? הרי לפרה אין שום יכולת לספק לי כבוד ששווה משהו. לעולם לא אהיה זקוק לזה שהפרה תכבד אותי, ולכן אין שום סיבה שאכבד אותה.
עוד דרגה, אולי חריפה יותר, אולי פחות, היא הדאגה לדורות הבאים. למה שאפעל על פי כלל שמנחה אותי לשמור על כדור הארץ לתווך של מאות שנים קדימה? למה שאתחיל מהפכה שפירותיה ייקצרו אחרי שאמות?
לכל השאלות האלה ניתן לענות בחיוב, אם הערך המנחה אותנו הוא ערך העזרה האוניברסאלי. בכך שאעזור למישהו שאין לו שום אפשרות לעזור לי בחזרה, אחונן מוסר שבמסגרתו יעזרו לי אנשים שאין לי שום דרך לעזור להם בחזרה. לחילופין, אפשר להגיד שהעזרה החד-כיוונית שאדם נותן מגיעה מהכרת תודה לעזרה חד-כיוונית שניתנה לו. למשל, אני תורם לעתיד מתוך אסירות תודה לאנשים בעבר שתרמו לי.
בקיצור, אם לוקחים את המוסר האגואיסטי האוניברסאלי לקצה, מגלים שהוא אינו שונה בכלל מבחינה פרקטית מהמוסר שהנחת היסוד שלו היא אלטרואיסטית מלכתחילה. את התופעה של מוסר ביניים הרווח אצל כולם, ניתן להסביר בזה שאנשים הם קצרי ראייה מדי.