17.2.17

17.2.17

1.    הרבה זמן ידעתי שברמה כזאת או אחרת אני אקזיסטנציאליסט. אני מכיר בזה שברמה עקרונית האדם הוא גוש אטומים שבמקרה יש בו תופעות מסוימות מעניינות. אבל היום הבנתי שהאקזיסטנציאליזם שלי הוא תפיסה מטה-אתית שהיא די ניטרלית ביחס למוסר. כלומר, אם אין מהות מקורית לשום דבר, זה לא פוטר אותי מגיבוש של מערכת מוסר שעלי לעקוב אחריה. אחד הדברים שעזר לי להגיע להבנה הזאת הוא שלאחרונה השתכנעתי שלאדם אין באמת חופש רצון. כל אדם בסך הכל חווה את החיים שלו, הרגשות שלו, המחשבות שלו, ההחלטות שלו, הפעולות שהוא מבצע. אבל גם האמירה הזאת, היא בסך הכל תפיסה מטה-פיזית שאין שום סיבה שתשפיע על ההתנהגות של אנשים. היא ניטרלית לחלוטין למוסר, ולכן במובן מסוים אפשר לשכוח ממנה כשמגבשים מוסר, כל עוד לא מסתמכים על תפיסה אחרת שסותרת אותה. אותו דבר לגבי האקזיסטנציאליזם.

2.    לחיות יש זכות לחיים אך ורק אם יש להן את היכולת לחשוש מהמוות. ההצדקה שלי נמצאת בסעיף 4 של הפוסט שפרסמתי ב-27.1.17, ובקצרה אפשר להגיד שאני חושב שאף אדם לא באמת מקנה ערך פנימי, עצמאי, לחיים. כשמישהו מגנה רצח, הוא בעצם מביע בזה את הרצון לחיות בחברה שבה יש אמון הדדי בין אנשים, ואף אחד לא צריך לחשוש שמישהו אחר ירצח אותו.
אני חייב לסייג, שבזה שאני אומר שלחיות שלא יכולות לחשוש ממוות אין זכות לחיים, אני לא מבטל את האפשרות שיש להן זכויות אחרות, כגון הזכות למשפחה או הזכות שלא יכאיבו להן. וברור מאליו שאני לא פוסל את האפשרות שעדיף לצרוך פחות בשר מתוך נימוק אקולוגי/כלכלי כדי להועיל לבני האדם. במילים אחרות כרגע אני נשאר טבעוני למרות שאני לא מכיר בזכות הטבעית של חיות לחיים.