18.2.17
1.
כשאני רואה סרט, קורא ספר, או באופן כללי עוקב אחרי סיפור כלשהו, אני
מנסה להבין את המניעים של הדמויות ולנחש איך הן יפעלו בהמשך. או אולי בצורה יותר
מדויקת, אני מנסה לקבוע איך הייתי פועל אם הייתי במקומם. אבל לפעמים אני מרגיש שזה
קשה מדי ואומר לעצמי – "נו טוב, אני יכול פשוט לראות מה יקרה". בדיוק ה
"נו טוב" הזה, זה אותו הדבר שבני אדם אינם יכולים להרשות לעצמם. בני אדם
לא יכולים להתנתק מהפעולות שלהם ולהיסחף על ידי החיים. בדומה לדרך שסארטר מציג את
העניין – האדם חופשי, ולכן הוא מיוסר תמיד.
2.
נראה לי שהגיע הזמן שלאנשים תהיה אופציה לשלוט במוות שלהם. אני מדמיין
את עצמי מגלה שיש לי מחלה סופנית, ובמקום לחכות לסוף המר והכואב אני מארגן
"מסיבת פרידה". במסיבה אולי הייתי פותח בנאום קצר, ובסופו לוקח כדור
שיהרוג אותי תוך 4 שעות בצורה פתאומית וחסרת כאב. אז היינו מתחילים לחגוג ברמה שאי
פעם לא חגגתי. אני מדמיין את עצמי מרגיש יותר חי משאי פעם הרגשתי. ואז אני מדמיין את
עצמי מסתיים. כולם ירגישו שלמים עם המוות שלי. אף אחד לא ישקר לעצמו שאני במקום
טוב יותר, אבל כולם יאמרו שהיו לי חיים טובים, שהסתיימו במוות טוב.
No comments:
Post a Comment