19.5.17

19.5.17

1.    ההיחשפות שלי למדעי החברה משכנעת אותי יותר ויותר שהעולם מורכב. העולם נורא מורכב. יש אינספור תופעות שכולן שלובות זו בזו, וזה גורם לי להרגיש כאילו בלתי אפשרי להבין שום דבר עד הסוף. זה הפוך לגמרי מדרך המחשבה הרגילה שלי – כל דבר, לא משנה כמה שהוא מורכב, אפשר לפשט אותו ולהבין אותו על ידי הבנת העיקרון הבסיסי שעל פיו הוא עובד. דרך המחשבה הזאת התקבעה בי בעקבות שנים רבות של חינוך שבהן רוב העיסוק שלי היה הנושאים ריאליים – במיוחד פיזיקה. בפיזיקה, האידיאל הוא להגיע לנוסחה אחת, קצרה ופשוטה מאוד, שביכולתה להסביר את כל היקום. איזה רעיון יפהפה ותמים.
המורכבות של העולם משמעותית במיוחד בעידן שבו האנושות שואפת לבסס את הפעולות שלה על הבנה של העולם – בין אם מדובר ברפואה, בלוחמה בטרור או בבחירת שיטה כלכלית. איך אני אמור להתמודד עם המורכבות הזאת בתור אדם ששואף למצוא את הדרך הנכונה לחיות ויש לו מוח כל כך קטנטן ביחס אליה? אולי עדיף לשאול איך כחברה אנחנו יכולים להתמודד עם המורכבות הזאת בניסיוננו לחיות חיים טובים, בלי להטיל את האחריות לכך על אף אדם ספציפי?
אסוציאציה מעניינת שחשבתי עליה היא הברירה הטבעית. ברירה טבעית היא השיטה של הטבע לקחת בחשבון את כל המורכבות של העולם, ולהתאים אליו את היצורים החיים כך שיהיו הכי טובים שאפשר בלשרוד ולהעביר את הקוד הגנטי שלהם הלאה. זהו מנגנון אוטומטי פשוט, שמה שמניע אותו זה כל היצורים החיים וכל המוטציות שלהם בו זמנית, והוא מנגנון מדהים בעוצמתו ויעילותו. לעומת זאת איזה מנגנון מנחה את בני האדם למצב של חיים טובים יותר? יש כל מני מנגנונים כאלה - למשל המדע, הדת, הדמוקרטיה, הפילוסופיה, הקפיטליזם. אבל האם המנגנונים האלה אפקטיביים? האם הם מנצלים את המשאבים הפיזיים והמנטליים של האנושות בצורה יעילה ומקדמים אותה לאט אך בביטחון למצב טוב יותר? זו שאלה קשה, אבל סביר להניח שאפשר לחשוב על מנגנונים טובים יותר.