6.4.2017
אחרי הרבה הרהור ודיון לוהט, גיבשתי כמה מטרות וערכים שבאים לידי ביטוי בזכירת חללי צה"ל, אחרי שקצת פקפקתי במנהג. זהו טקס תרבותי עמוק שנראה לי עכשיו די יפהפה, אפילו אם זונחים את הנחת שנגרמת למשפחה השקולה.
הנה כמה מסקנות בנושא:
- המנהג מחזק את ערך כיבוד המוות, כלומר הערך של לא לבזבז את החיים. כשאנחנו נזכרים במוות אנחנו מקבלים השראה לשמוח ולנצל את החיים בצורה מיטבית.
- המנהג מחזק את ערך ההקרבה העצמית. אסירות תודה לאילו שמתו בשבילנו נותנת לנו כוח להקריב את עצמנו למען מטרות שנעלות בעינינו, גם כשאנחנו מפחדים להתמסר להן.
- חיזוק הלאומיות במובן שכולנו יחד באבל ושמחה, כמו משפחה גדולה. המשפחתיות, אולי רעות, אמורה לתרום ליחסים הבין-אישיים שלנו ביום יום, ולעודד התנהגות מוסרית ותרימה לקהילה.
אני מרגיש שהערכים האלו מתפספסים קצת בתוך מערבולת של אבל שלוכדת את אלו שמכבדים את החלל, ואולי יהיה טוב לחשוב על דרך לחזק את הערכים, במקום בעיקר להיות ממורמרים.
אפשר גם להשליך מכאן על החשיבות של טקסים בכלל, ולהעלות מחשבות על אפשרויות לטקסים שמעודדים ערכים שונים ומגוונים.
אחרי הרבה הרהור ודיון לוהט, גיבשתי כמה מטרות וערכים שבאים לידי ביטוי בזכירת חללי צה"ל, אחרי שקצת פקפקתי במנהג. זהו טקס תרבותי עמוק שנראה לי עכשיו די יפהפה, אפילו אם זונחים את הנחת שנגרמת למשפחה השקולה.
הנה כמה מסקנות בנושא:
- המנהג מחזק את ערך כיבוד המוות, כלומר הערך של לא לבזבז את החיים. כשאנחנו נזכרים במוות אנחנו מקבלים השראה לשמוח ולנצל את החיים בצורה מיטבית.
- המנהג מחזק את ערך ההקרבה העצמית. אסירות תודה לאילו שמתו בשבילנו נותנת לנו כוח להקריב את עצמנו למען מטרות שנעלות בעינינו, גם כשאנחנו מפחדים להתמסר להן.
- חיזוק הלאומיות במובן שכולנו יחד באבל ושמחה, כמו משפחה גדולה. המשפחתיות, אולי רעות, אמורה לתרום ליחסים הבין-אישיים שלנו ביום יום, ולעודד התנהגות מוסרית ותרימה לקהילה.
אני מרגיש שהערכים האלו מתפספסים קצת בתוך מערבולת של אבל שלוכדת את אלו שמכבדים את החלל, ואולי יהיה טוב לחשוב על דרך לחזק את הערכים, במקום בעיקר להיות ממורמרים.
אפשר גם להשליך מכאן על החשיבות של טקסים בכלל, ולהעלות מחשבות על אפשרויות לטקסים שמעודדים ערכים שונים ומגוונים.
שאלות:
ReplyDeleteהאמנם המוות הוא אי כיבוד החיים?
האם טקס איננו סממן לסירוב למחוק זיכרונות ישנים?
האין זיכרונות ישנים תופסים מקום בלב וחוסמים בכך כניסתם של זיכרונות חדשים?
האם ההקרבה העצמית היא ערך, או שמה הדבר המבקש שנקריב עצמנו למענו הוא הערך? או מה?
האם שמקריבה עצמה להציל את תינוקה, החייל שמקריב עצמו להציל את חברו, היהודי שמקריב עצמו על מזבח אמונתו?
ומה עם השודד היוצא לגזול ומסכן עצמו וחייו? ומה עם החיה שנלחמת להציל את הגור?
כל אלה לא היו מקריבים עצמם גם אם לא היו טקסים בעולם?
מה הקשר בין לאומיות ויחסים בין אישיים או משפחתיות – ראה ערך פרשת יוסף ואחיו?
האם לא כל חיינו הם מחול מתמשך בטקס אין סופי?