27.1.17

27.1.17

1.    פרדוקס המצפוניות הוא סתירה המתעוררת בין האמירה שחובתם של אנשים לפעול על פי המצפון שלהם, והאמירה שמצפונם של אנשים שונים הוא שונה, כלומר סותר. הפרדוקס מחריף כשמגדירים את המצפון בתור אותו הדבר שמייצג את אמת המידה היחידה של אדם מסוים על המוסריות של מעשים. דוגמא מצוינת לפרדוקס המצפוניות היא היטלר, שמצד אחד פעל על פי המצפון שלו, כלומר בצורה שהוא חשב שהיא הכי נכונה, ומצד שני ישנה הסכמה רחבה שהוא פעל בצורה בלתי מוסרית. התעוררה בי מחשבה, שאולי בנוסף להקשבה למצפון, יש חובה מוסרית לפעול על פי מצפונם של אחרים, או אולי להגביל את הפעילות מתוך מצפון אישי ע"י המוסר המקובל, מתוך הכרת כבוד לאפשרות שהמצפון האישי טועה. במובן אחר, לפני שעושים מעשה "קיצוני" מתוך הקשבה למצפון, יש לבחון את דעתם של אנשים המתנגדים לו היטב, ואם טיעונם סביר אסור לעשות אותו.

2.    ישנה בעיה בדמוקרטיה, שנובעת מזה שלאנשים שאינם מומחים בעניינים פוליטיים יש אותה זכות הצבעה כמו אנשים מומחים. לכל אזרח יש אחריות זהה לתוצאת הבחירות, למרות שלא לכל אזרח יש רמה זהה של ידע בנושאים הרלוונטיים, שיושפעו מתוצאות הבחירות. קיימת אותה בעיה גם בתהליכים לא-מדיניים שמנוהלים בצורה דומה לדמוקרטיה, למשל קידום סרטונים ב-Youtube. לאחרונה התעוררה תשומת לבם של יוצרים באתר לכך שהסרטונים המצליחים הם לא הסרטונים האיכותיים. הם מאשימים את הנהלת האתר, או מצביעים על טקטיקות "מלוכלכות" כגון “click bait”, אבל מתעלמים מהעובדה שמה שגורם לסרטונים להיות מקודמים הוא דקות-הצפייה, ועקביות הערוץ במשיכת צופים, כלומר – הדמוקרטיה שנקראת Youtube מדרדרת באיכות הסרטונים שלה מפני שהצופים מתעלמים מאחריותם לאתר כשהם צופים בסרטונים גרועים. אותה בעיה קיימת גם בקפיטליזם – המוצרים המצליחים, למשל בתעשיית המזון, הם אלה שמספקים את היצרים המידיים והאינסטינקטיביים של רעב (למשל אוכל מתוק, חטיפים "ממכרים" וכו'), ולאו דווקא המוצרים הבריאים, אפילו שאפשר גם ליהנות מאוכל בריא.

3.    לדעתי צריכים ללמד פילוסופיה בבתי ספר בתור מקצוע חובה. התועלת שאפשר להפיק בחיים היום-יומיים מחשיבה פילוסופית היא עצומה, ולדעתי חבל שהנושא מפוספס לחלוטין. היום אחותי הקטנה (בת 12) הוכיחה לי שלילדים יש את הכושר המנטלי לחשוב בצורה פילוסופית, כשדיברתי אתה על פרדוקס המצפוניות. בנוסף, כנראה כדאי ללמד נושאים כמו אלה שמוצגים בערוץ “School of Life” ב Youtube.
עוד נקודה לטובת חינוך פילוסופי היא שלדעתי הרבה אנשים מתנהגים בעולם בצורה בלתי מוסרית, או בצורה שהם מתחרטים עליה אחר כך, ואולי אם יחשבו על סוגיות פילוסופיות בתור ילדים יוכלו לפתח אחריות למעשים שלהם לכל החיים.

4.    היום נתקלתי בדילמה מוסרית שגרמה לי לחשוב על ערך החיים. "צוות רפואי יכול להמית אדם אחד כדי לשתול את איבריו בחמישה חולים וכך להציל אותם". התשובה האינסטינקטיבית שלי, ואני מניח של רוב האנשים, היא לגנות את המתת האדם האחד. ניסיתי לחשוב למה, והגעתי למסקנה שיש איזושהי הסכמה והבנה כללית ש"מוות טבעי" הוא לא דבר רע, אלא חלק הכרחי מן החיים, והוא הרבה פחות נורא מרצח. מה גורם לנו לגנות רצח בצורה כל כך הרבה יותר חריפה מהימנעות ממניעת מוות טבעי? אני חושב שיש כאן סתירה מסוימת, אבל שאפשר ליישב אותה לפחות חלקית. אפשר לטעון שעולם שבו מותר במקרים מסוימים לרצוח הוא עולם שבו אי אפשר לבטוח באף אחד, ולעומת זאת גם בעולם חסר רצח שמתים בו יותר אנשים, לכל היותר אפשר לפחד ממוות מקרי, "טבעי", אך מערכות היחסים בין בני אדם יישארו בו טובות ומלאות אמון. לדילמה המוסרית לדעתי יש גם קשר למחשבה שאין לאדם חובה מוסרית להקריב את עצמו לחלוטין למען אחרים, כלומר – לאלטרואיזם יש גבול. אפילו חמשת המטופלים החולים לא היו רוצים שהאדם היחיד יוותר על חייו למענם, כנראה מתוך הכרה ב"טראגיות" של הקרבה עצמית. במלים אחרות, הם לא מצפים ממנו להקריב את עצמו כי גם הם לא היו מקריבים את עצמם, ולכן גם לא יכפו עליו למות. מכל הנאמר לעיל נובע שעד גבול מסוים, כולם כנראה מסכימים לאגואיזם אתי.
עוד שאלה שמתעוררת מן הדילמה היא שאלת ערך החיים, יותר ספציפית האם עולם עם 2X אנשים הוא עולם טוב יותר מעולם עם X אנשים? אני מאמין שברמה עקרונית לא. גם מרעיון זה נובע שעדיף עולם שבו מתים הרבה אנשים ממחלות, על עולם שבו רוצחים לעתים רחוקות, אבל אין כמעט מחלות.

5.    אני בזמן האחרון חושב יותר ויותר על הרוע שבקפיטליזם. אצטרך באיזשהו שלב להגדיר אותו לעצמי בצורה ברורה, ולבדוק אם אפשר לבטל אותו, בצורה שמשמרת את הטוב שבקפיטליזם.