25.3.17
1.
מחשבות על הזהות שלי הובילו אותי לרעיון שהדבר שמגדיר "מי
אני" הכי טוב, הוא השאיפה שלי לחוסר זהות. פעם כנראה הזהות שלי הייתה בעיקר
מוגדרת על ידי פנטזיה כלשהי של המדען המפוזר, אולי קצת על ידי אהבתי למוזיקה, אולי
קצת על ידי התחביב שלי לשחק במחשב, וכו'. אבל היום אני מרגיש שהשאיפה העיקרית שלי
היא להיות אדם שלא מוגבל על ידי שום זהות. הפנטזיה שלי היא שאני לא אעשה שום דבר
מתוך פנטזיה, שלא אבצע פעולות רגילות מתוך הרגל, שההזדהות היחידה שלי תהייה חוסר
הזדהות. במלים אחרות, אני לא רוצה להיות כלום, חוץ מטוב כמה שאני אצליח להיות. כפי
שניסיתי להמחיש, יש כאן סתירה. שכן חלק מהאושר הוא לחיות בפנטזיה, לחיות בחוסר
עימות עם ההרגלים, להזדהות, להיות שייך. מצד אחד אני חושב שכל הגבלה זהותית שהיא על
החופש היא חסרון, ומצד שני אני מרגיש שכנראה קשה מאוד להיות מאושר בלי זהות, אם לא
בלתי אפשרי. אולי זאת הסיבה שלכמעט כל האנשים (למיטב ידיעתי) יש זהות די מוגדרת.
2.
אחרי צפייה בסרט די מדכא על נועם חומסקי אני מקשיב לקולה האינטימי של
הדס גלעד מקריא שירה ברדיו, ונרגע כמו שאולי כבר שבועות לא נרגעתי. תודה לך הדס
3>.
